אנשים רבים מוטרדים ממחלוקות שעלולות להתעורר במשפחתם לאחר מותם, בקשר לחלוקת רכושם. כן ישנם אנשים שמוטרדים מאופן ניהול רכושם ושמירת רווחתם במצבים בהם מבחינה רפואית, לא יהיו כשירים לעשות זאת בעצמם.

הדרך המוכרת והנפוצה להסדיר מה יעשה ברכושכם לאחר פטירתכם הינה צוואה- מסמך משפטי המורה כיצד יחולק רכושכם ולמי. בצוואה יש לכם חופש לצוות את רכושכם לאנשים תבחרו, בחלקים שתרצו ועל ידי כך למנוע מחלוקות עתידיות. 

על מנת שהצוואה אכן תגשים את מטרתה, ישנה חשיבות מכרעת לאופן ניסוחה ולהבנת המצב המשפטי. צוואה ערוכה כדין ובאופן מקצועי תוכל להבטיח את מימוש רצונכם לאחר 120 שנותיכם.

בשנת 2016 חל תיקון משמעותי בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962.
תיקון זה מבטא תפיסה חברתית, ערכית ומשפטית לפיה יש לאפשר לאדם לצוות כיצד היה רוצה שיתנהלו חייו גם מקום בו הוא נעדר יכולת משפטית ורפואית לקבל החלטות עבור עצמו.
מדובר על מצבים בהם מבחינה פיזית, נפשית או שכלית אדם מגיע למצב בו הוא לא כשיר לקבל החלטות ולהפעיל שיקול דעת ויש צורך במינוי אדם אחר שיעשה זאת עבורו.
עד התיקון לחוק, ניתן היה למנות אפוטרופוס לאדם אשר ניתנה לגביו חוות דעת רפואית לפיה איננו כשיר לקבלת החלטות. על מנת למנות אפוטרופוס היה צורך בקיום הליך משפטי והאפוטרופוס היה פועל תחת פיקוח הקבוע בחוק. אדם לא יכול היה להסדיר, מבחינה משפטית, את זהותו של האפוטרופוס וכן לא יכול היה ליתן לו הנחיות מקדימות שיחייבו אותו בהגיע השעה.

החוק מאפשר מספר הסדרים שונים, כל אחד בא להגשים מטרה אחרת: יפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, הבעת רצון של הורה לגבי מינוי אפוטרופוס לילדיו, מינוי תומך בקבלת החלטות.

בכל אחד מההסדרים המטרה היא לאפשר לאדם למצות את יכולותיו ולהביע את רצונו, בעודנו כשיר, על מנת להבטיח כי רצון זה יתממש במצב בו חלילה יהיה בלתי כשיר.

בפגישת ייעוץ יביע הלקוח את צרכיו ואת רצונותיו ובהתאם יוצע ההסדר המשפטי אשר יבטיח אותם באופן המיטבי ביותר.

בברכת בריאות שלמה ואריכות ימים.